Eirouvine
Daf 18b
הלכה: בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין כול'. אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא. 18b דְּתַנִּינָן תַּמָּן. בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מְעָֽרְבִין בַּחֲצֵירוֹת וּמִשְׁתַּתְּפִין בֵּין בַּחֲצֵירוֹת בֵּין בַּתְּחוּמִין. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנֵּי. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא מְעָֽרְבִין בּוֹ. עִם הַפַּת. אֵין מְעָֽרְבִין בּוֹ. הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר אֵין מְעָֽרְבִין בּוֹ. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁבַת רִבִּי מֵאִיר בְּארדקסם וּבָא אֶחָד וְאָמַר. עֵירַבְתִּי עַל יְדֵי בְצָלִים. וְהוֹשִׁיבוֹ רִבִּי מֵאִיר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. אַף עַל גָּו דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא. הַלּוּף וְהַקּוֹלֳקַס. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן אֵין מְעָֽרְבִין בָּהֶן.
Traduction
R. Aha dit: notre Mishna qui permet d’employer tout pour l’eruv, est conforme à l’avis de R. Eliézer, disant plus loin (7, 10): ''Avec tout aliment, on peut poser l’eruv et former les associations, sauf avec de l’eau ou du sel''. R. Yossé dit: notre Mishna peut s’expliquer selon l’avis de tous; car ici, il est question de poser l’eruv pour joindre les limites shabatiques, ou de former des associations aussi bien pour les limites que pour les ruelles (tandis que, plus loin, il y a désaccord d’avis à l’égard de l’eruv des cours). Notre Mishna ne saurait émaner de R. Meir, puisque l’on a enseigné: tout ce qui peut être mangé à l’état cru peut servir aussi à l’eruv; mais ce que l’on mange seulement avec du pain ne peut pas y être employé. Ainsi, l’ail ou l’oignon, selon R. Meir, ne pourra pas servir à cet usage. Aussi, R. Juda a enseigné: comme il arriva à R. Meir de passer le samedi à Ardaqsam, un habitant vint le voir, venant d’au delà des limites shabatiques, en lui disant que, pour franchir cette limite, il a posé un eruv en employant des oignons; sur quoi, R. Meir l’obligea à rester dans l’espace de 4 coudées qu’il occupait, ne pouvant sortir de là, à défaut d’un eruv valable. Toutefois, fut-il répliqué, notre Mishna peut émaner de R. Meir, lorsqu’elle dit de former l’eruv et de poser l’association avec tout aliment; seulement, on ajoute cette remarque que l’on emploie à l’eruv tout ce qu’il est d’usage de manger à l’état cru. Ni avec le porreau, ni avec la colocasia, on ne peut, selon les rabbins, poser l’eruv (ce ne sont pas des aliments).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' אחא דר' אליעזר היא. מתני' דקתני בכל מערבין כר''א הוא דאתיא דתנינן תמן לקמן בפ''ז בכל מערבין וכו' דברי ר''א ור' יהושע פליג התם ואמר ככר הוא עירוב:
א''ר יוסי. דלא היא אלא דברי הכל היא מתני' דידן:
מערבין בחצרות ומשתתפין בין בחצרות בין בתחומין. כלומר כל היכא דקתני מערבין בלחוד בתצירות הוא דמיתפרשא וכהאי דקתני התם לר' יהושע ככר באיסר והוא שלם מערבין בו והאי מערבין אעירובי חצרות הוא דקאי דקסבר ר' יהושע בחצרות פת הוא דבעינן:
ומשתתפין. כלומר וכל היכא דקתני משתתפין בהדי מערבין אתה יכול לפרש להא מערבין בין בחצרות בין בתחומין ולר''א אעירובי חצירות נמי קאי ולר' יהושע אעירובי תחומין הוא דקאי וא''כ אתה יכול לפרש מערבין דמתני' כד''ה:
מתני' דקתני בכל מערבין עירובי תחומין וכדפרישנה אליבא דר' יהושע כר''מ הוא דאתיא וכלו' דאף כר''מ מצית לאוקמא דתני כל דבר שהוא נאכל חי בפני עצמו כמות שהוא מערבין בו ואם אינו נאכל אלא עם הפת אין מערבין בו וזהו כר''מ כדמייתי מהאי עובדא דלקמן ומפרשינן לר''מ בכל מערבין על דבר שהוא נאכל חי בפני עצמו הוא דקאמר:
השום והבצלים וכו' דתני בתוספתא פ''ו והתם גריס להא דר' יודה בשם ר' שמעון בן אלעזר:
והושיבו ר''מ בד' אמות שלו. דקסבר אין עירובו עירוב לפי שהבצלים אין דרכן לאכלן חי כמות שהן אלא עם הפת:
אע''ג דר''מ אמר וכו'. סיומא דמילתא היא וכדפרישית דאע''ג דבכל מערבין אוקמינן כר''מ היינו בלבד שהוא נאכל כמות שהוא וזהו דמרבינן בהאי בכל אליבא דר''מ:
הלוף. מין קטניות והקולקוס מין ירק:
על דעתון דרבנן אין מערבין בהן. כלומר אפי' לרבנן אין מערבין בהן שאין דרך לאכלן חיין כלל ואפי' עם הפת:
תַּנִּינָן תְּרֵין כְּלָלִין וְלָא דָֽמְייָן חַד לְחַד. בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. בֵּין בְּדָבָר שֶׁהוּא נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא. בֵּין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא. וְהַכֹּל נַלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא. בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. בֵּין כְּרִבִּי עֲקִיבָה בֵּין כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְהַכֹּל נִלִקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. כְּרִבִּי עֲקִיבָה. בְּרַם כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל.
Traduction
Notre Mishna enseigne 2 règles, qui ne se confondent pas: la 1re dit que tout aliment pourra être employé pour l’eruv et servir à former des associations, sauf l’eau et le sel, à condition que ce soit comestible à l’état cru; la 2e permet d’acheter tout aliment avec de l’argent qui provient de la 2e dîme, admettant à égal titre ce qui est comestible à l’état cru et ce qui ne l’est pas. En outre, la 1re règle est admise par R. Ismaël comme par R. aqiba (c’est l’avis de tous), tandis que la 2e l’est par R. aqiba seul – (56)Suit un passage déjà traduit, (Maasser Sheni 1, 4)..
Pnei Moshe non traduit
תנינן תרין כללין במתני' ולא דמיין חד לחד. לא בפירושא דבכל ולא באוקימתא דתנאי וכדמסיים ואזיל בכל מערבין וכו'. נתהפך הגירסא כאן ומסורס הוא דגבי בכל מערבין צ''ל ובלבד דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא וכדאוקימנא כר''מ ובהכל נלקח בכסף מעשר צ''ל בין בדבר שהוא נאכל חי כמות שהוא ובין בדבר שאינו נאכל כמות שהוא דגבי כסף מעשר לא שמעינן למאן דס''ל דצריך שיהא נאכל חי כמות שהוא:
בכל מערבין וכו' בין כר''ע בין כר' ישמעאל דפליגי לקמן בכסף מעשר הוא דאתיא אבל האי כללא דכסף מעשר לא אתיא אלא כר''ע ברם כר' ישמעאל הא שמעינן מיניה ומדרשא דידיה דהאי כללא לאו דוקא הוא דהכל משמע אפי' כמהין ופטריות ודגים וחגבים בכלל ולר' ישמעאל אין נלקחין הן בכסף מעשר והך פלוגתא עיקרה לעיל בפ''א דמעשר שני בהלכה ה' היא:
תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְנָֽתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר תְּאַוֶּ֙ה נַפְשְׁךָ֜ הֲרֵי זֶה כְלָל. בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֙יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר הֲרֵי זֶה פְרָט. וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁאָֽלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ הֲרֵי זֶה כְלָל אַחֵר. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל וְאֵין אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. לוֹמַר. מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר שֶׁהוּא ווְלַד ווְלָדוֹת הָאָרֶץ. אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא ווְלַד ווְלָדוֹת הָאָרֶץ. רִבִּי עֲקִיבָה מְפָרֵשׁ. מַה הַפְּרָט מְפָרֵשׁ שֶׁהוּא פֶּרִי כִּווְלַד פֶּרִי וּמַכְשִׁירֵי פֶרִי. אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא פֶּרִי ווְלַד פֶּרִי וּמַכְשִׁירֵי פֶרִי. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. דָּגִים וַחֲגָבִים כְּמֵיהִין וּפִטְרִיּוֹת. כְּרִבִּי עֲקִיבָה נִלְקָחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינָן נִלְקָחִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
לומר מה הפרט מפורש דבר שהוא וולד וולדות הארץ וכו'. והשתא לדרשת רבי ישמעאל אימעוט דגים וחגבים וכמהין ופטריות כדאמר מה נפק מביניהן וכו' דלרבי ישמעאל צריך שיהא וולד ולדות הארץ שנבראו מן הארץ במעשה בראשי' ואימעוט דגים דממיא איברו וחגבים דג''כ לאו וולדות הארץ הן דמרקק נבראו וכמהין ופטריות אין גדילין בארץ ולרבי עקיבא דגים לא אימעוט דפרי מפרי נינהו וכן לר''ע איתרבו נמי חגבים שהן פרי מפרי ומכשירי פרי כלומר שמתקנין ואוכלין בהן איזה דבר וכן כמהין ופטריות שהן גדילין באלין ונקראין פרי מפרי ומכשירי פירי:
Eirouvine
Daf 19a
בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. אָמַר רִבִּי יָסָא. לְפִי שֶׁאֵין הַגּוּף נִיזוֹן מֵהֶן. אָמַר רִבִּי לִוֵי. שֶׁהֵן מִין קְלָלָה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. 19a עֲשָׂאָן מֵי מֶלַח נִלְקָחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי מִיַישְּׁא. וְהוּא שֶׁנָּתַן בְּתוֹכוֹ שֶׁמֶן. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. מֵעַתָּה לֹא יֶעֱרַב אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן שֶׁבָּהֶן.
Traduction
Tout aliment peut servir, est-il dit, sauf l’eau et le sel''. C’est que, dit R. Yossa, ces 2 objets ne nourrissent pas le corps (et ne sauraient porter le titre d’aliment). Selon R. Levi, ils rappellent des malédictions (le déluge et la ruine de Sodome). R. Eliézer dit: le mélange d’eau et de sel (servant de sauce) pourra être acheté avec l’argent de la 2e dîme (et servir d’eruv). Toutefois, dit R. Aha au nom de R. Mesha, il faut que la mixture comprenne aussi de l’huile. S’il en est ainsi,, objecta R. Yossé, que la présence de l’huile constitue l’aliment, on devrait aussi prescrire une mesure (p. ex. ce qu’il faut pour 2 repas).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי טעמא שאין מערבין במים ומלח לפי שאין הגוף ניזון מהם ואנן מידי דאוכל ומזון בעינן בעירוב:
שהן מין קללה. כלומר דאשכחן בהו קללה מים במבול שהיו לשחת הארץ ומלח כדכתיב גפרית ומלח שרפה כל ארצה:
עשאן מי מלח. שעירב המים עם המלח:
נלקחין בכסף מעשר. והוא הדין דמערבין בהן כדלקמן:
והוא שנתן לתוכו שמן ור' יוסי הקשה על זה דא''כ מעתה לא יערב בהן אלא לפי חשבון השמן שעירב בהן דאם אתה הולך אחר השמן דווקא הא בעינן שיעורא בשמן כדלקמן:
תַּמָּן תַּנִּינָן. חֲצִי לוֹג יַיִן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר רְבִיעִית. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. וְכֵן לְעֵירוּב. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. הָדָא דְתֵימַר בְּיַיִן. אֲבָל לֹא בְשֶׁמֶן. מְעָֽרְבִין מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנֵּי. מְעָֽרְבִין בְּחוֹמֵץ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנֵּי. מְעָֽרְבִין בְּשֶׁמֶן מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כְּדֵי לְטַבֵּל יָרָק הַנֶּאֱגַד מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשִׁיָּא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מִשּׁוּם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי. אֲפוּנִים חַייִם מְעָֽרְבִין בָּהֶן. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי מֵאִיר. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְהֵן מַסְרִיחִין אֶת הַפֶּה אֵין מְעָֽרְבִין בָּהֶן. דָּג מְלִיחַ מְעָֽרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר מְלִיחַ מְעָֽרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר חַי מְעָֽרְבִין בּוֹ. דְּתַנִּינָן. הַבַּבְלִיִּים אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי. מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן יָפָה׃ רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. הָדָא כלבודא הוֹאִיל וְאִילֵּין כּוּתָאֵי אֲכָלִין מִינָּהּ חַייָא מְעָֽרְבִין בָּהּ. שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּשֵׁם רַב. פַּעֲפּוּעִין וְגֻדְגָּנִיּוֹת וַחֶלֲוּגְלוּגוֹת מְעָֽרְבִין בָּהֶן. בָּעוּן קוֹמוֹי. אִילֵּין אִינּוּן. אֲמַר לוֹן. קַקּוּלֵי וְהִנְדָּקוּקֵי וּפַרְפָּחִינֵיה.
Traduction
–N’est-il pas dit (57)(Pea 8, 5). que la 3e dîme à donner aux pauvres ne devra pas être moindre d’un 1/4 loug pour le vin, ou d’un quart, selon R. aqiba (mesure applicable à l’huile), et que cette mesure sera la même pour l’eruv? -Non, répondit R. Hinena, l’analogie de mesure pour l’eruv n’est applicable qu’à l’égard du vin, non à l’huile – (58)La suite est traduite, en 50 c. .
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפיאה פ''ח וגרסינן להאי סוגיא שם בהלכה ה' על המתני' אין פוחתין לענים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים וכו' חצי לוג יין ר''ע אומר רביעית רביעית שמן ר''ע אומר שמינית:
וכן לעירוב. באלו השיעורים:
הדא דתימר ביין. ר' חנינא ס''ל דביין דוקא שיעורו לערב בחצי לוג כשיעור במעשר עני אבל בשמן צריך שיהא כדי לאכול בו מזון שתי סעודות וכדתני בתוספתא פ''ו והכי תנינן שם היין כדי לשתות בו מזון שתי סעודות והשמן כדי לאכול בו מזון שתי סעודות והחומץ כדי לטבול בו מזון שתי סעודות. וחצי לוג יין היינו כדי לשתות בו מזון שתי סעודות רביעית לכל סעודה:
כדי לטבל. הא דקתני בחומץ מפרש משום דבהך ברייתא דמייתי הכא סתמא קתני בחומץ מזון שתי סעודות ובתוספתא שלפנינו מפורשת היא:
למי נצרכה. הא דר' ינאי שמערבין באפונין חיין לר''מ הוא דנצרכה. דס''ל לעיל דדבר שהוא נאכל חי כמות שהוא בעינן ושלא תאמר אפונין חיין הואיל והן מסריחין את הפה אין מערבין בהן קמ''ל:
בשר חי מערבין בו. שיש שאוכלין אותו חי כדתנינן במנחות פ' שתי הלחם חל יוה''כ להיות ע''ש שעיר של יה''כ והוא של מוסף שנאכל הוא לכהנים נאכל הוא לערב ואעפ''י שאין יכולין לבשלו לא בשבת ולא ביוה''כ הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה שאינם קצים לאכול בשר חי:
הדא בלבודא. ובפיאה גריס בלקורא והוא מין עשב ונקרא אובלא דדנא ואין דרך כל בני אדם לאכול אותו חי ומכיון דאמרת מערבין בבשר חי דאיכא אינשי דאכלי א''כ העשב הזה דאילין כיתאי דאכלין חי מיניה יהא ג''כ מותר לערב בו:
בעון קומוי היידן אילין אינון. כך הוא בפיאה שם ששאלו אותו מה הן אלו אינון דקאמרת:
אמר לון קקולי. כך קורין בלשון ארמי לפעפועין יודליש בלע''ז ולגודגדניות קורין הנדקוקי אליינדרא בלע''ז ולחלוגלוגות קורין פרפחינ''י פולפל''י בלע''ז:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source